6 אוקטובר- התגיסות חילי הגדוד לימ"ח במחנה עופר והתארגנות
7 אוקטובר- המשך התארגנות ונסיעה לילית על הזחלים ממחנה עופר דרך הגדה עד צומת צמח בעמק הירדן
8 אוקטובר-תדלוק הרק"ם בתחנת הדלק בצומת צמח, קבלת פקודה חפוזה מהמג"ד צביקה דהב ,עליה לדרום רמת הגולן דרך צומת כורסי ,השתתפות בהתקפת הנגד של אוגדה 146 מצומת פיק דרך אל על עד רמת מגשימים,חילוץ הנצורים בתל סקי,קרב תל ג'וחדר . חילוץ חילי 116.
8-9 אוקטובר חניון לילה למרגלות תל ג'וחדר התארגנות ומלא מחדש.
9 -כיבוש תל פארס השתתפות בכיבוש מרחב צומת רפיד ( נ"ג 351)
10-17 אוקטובר תצפיות של פלוגת הג'יפים מתל פארס , ירי עקיף בהכוונת עמוס קלרמן , שחיקה בעמדות במרחב נ"ג 351,השלמות טנקים וצוותים בחניוני לילה.
17- אוקטובר נסיעה לילית והתמקמות לחניון באזור חאן ארנבה.
18 אוקטובר- התמקמות לתצפיות בתילי אל מל, תל שער, תל מסחרה ותל קרין
19 אוקטובר - קרב עם כוח סורי באום בוטנה ועם כוח ירדני שירד מתל חארה
20 אוקטובר - מעבר לכפר א-טייחה
20-23 אוקטובר - חניוני יום ולילה בכפרים נסג' ואטייחה ותצפיות לעבר תל חארה
29 אוקטובר - מעבר למחנה ליד קונטרה
5 נובמבר - (כנראה) ירידה לחזית הדרום
6 נובמבר עד הדילוג לחוה הסינית - פריסה בדיקליות של איסמאליה והשתתפות בימי קרב עם המצרים.
מהלכי גדוד סיור 288 במלחמת יום הכיפורים
מפת צירי תנועה ראשיים ושמות קוד שלהם,
מוצבים ונקודות ציון עיקריות
אזור תילי כודנה(תל אל אחמר א שרקי ותל אל אחמר אל ערבי)
שלח צמחי מנוח
<span lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ועמוס.</span>
<span lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">כמי שנטל חלק פעיל בכיבוש תל פארס ביומה הרביעי של המלחמה (יום שלישי, 9 באוקטובר 73׳ ),</span>
יש לי כמה השגות והשלמות על ״זכרונות״ בלעדיים , לכאורה, של חלק זעום ממשתתפי הארוע.
להלן התייחסותי לשלבי מהלך הכיבוש , הזכורים לי היטב, שלא בחפיפה מלאה למספר ״עובדות״ היסטוריות המוצגות בתאור שיש בו יותר מדי סוגריים עם המילה ״כנראה״.
<br>
1. התנועה במעלה התל על הכביש הצר והמתפתל, לרבות ההמתנה מורטת העצבים עד לפקודה לנוע אל פתח התל ,שלב שנמשך כשעתיים , היו תחת אש ארטילריה סורית צפופה ומסיבית והפגזים שנחתו סביבנו והרעידו את האדמה ואת הכלים היוו אז עבור הלוחמים בזלדות הפירוש המעשי והמוחשי ביותר של המושג ״פחד מוות״.בפתח התל ניצב לעדות אילמת שלד שרוף לחלוטין של משאית ליילנד להסעות חיילים.
<br>
2. לפני מתן הפקודה לכניסת הטור אל התל, אמיר הסמ״פ הורה לנו
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">להעביר את כלי הנשק האישיים רק אל דופן ימין של הזלדות ומשם להתכונן לירי. לא כולם יכלו לעמוד כשפלג הגוף העליון חשוף עם נשק מכוון אל שולי מכתש התל, כך שיותר לומים היו מוסתרים בבטן הנגמ״ש וכוח האש האפקטיבית שלנו היה מוגבל ביותר. לי היה קלצ׳ניקוב ש״אספתי״ ביום הראשון לעלייתנו לרמה (יום ב׳, בבוקר ה-8.10), מחייל סורי הרוג שגופתו נותרה בג׳יפ סיור שנפגע יום קודם. היה לי גם תיק עם 6 מחסניות, שמהן יריתי שתיים מלאות כשנפתח המבט ימינה וראינו את הטנק הסורי , שממנו נורתה עלינו גם אש נק״ל , שפגעה בדופן הזלדה , ממש סנטימטרים בודדים מתחת לגוף החשוף, מבלי לחדור</span>.
<br>
3. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ממש בשניה שנכנסנו לתל , בתור הזלדה השלישית , כשאחרינו טנק הגור, ראינו את הטנק המוביל יורה ימינה ולהבה גדולה עם עשן שחור מתמרים לשמים. צהלנו משמחה (כי רק אח״כ התברר שלא היה זה הטנק הסורי שנפגע אלא מכל הסולר לחימום המים של המוצב הישראלי שהיה חפור בבטן ההר), אך תוך שניה נורה פגז מאותו כיוון </span>
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">שפגע ישירות בטנק המוביל בין התובה והצריח ומנע ממנו אפשרות צידוד והגבהה. תוך שניות ספגו שתי הזלדות פגיעות גם הן והן החלו בוערות. הזלדה שלנו פגעה בזלדה הפגועה שלפנינו , הנהג מקס העביר אינטנקטיבית להילוך אחורי והכלי זינק ופגע בדופן התל, משמאלנו. הבחנו שהלוחמים קופצים מהזלדות הפגועות והתחלנו גם אנו בנטישה. כווווווולם זינקו החוצה בידיים ריקות ואני סרקתי, עם הקלצ׳ עלי, ואספתי שני רימוני יד והכנסתי אותם לכיסי הקפוצ׳ון הצבאי שלבשתי</span>.
<br>
4. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בתזמון מדהים, המלווה בנס בלתי יאומן, ממש שניה שבה התחלתי בגלישתי מערבה מעבר לשולי התל, נשמע פיצוץ מחריד, והזלדה שלנו ספגה פגז שגילח את צריח המפקד עם המקלע הכבד 0.5 והעיף אותו מעל ראשי אל המדרון . דהרנו אחוזי בהלה לכיוון מבנה מחצבות כפר-גלעדי שלמרגלות התל ושם תפסנו מחסה ראשוני. אני זוכר ששאלו למי יש תחבושת אישית ,וניגשתי עם שלי למפקד הטנק שהיה פגוע בלסת כדי לשפר לו את החבישה</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">הסמ״פ אמיר הסתכל סביבותיו והבחין שאני היחיד עם נשק אישי (שאגב הובא לקיבוץ שלי ונמסר לי ע״י המ״מ אמנון שוורץ כשהגדוד היה בדרכו לסיני, והוא נמצא אחר כבוד בארסנל הנשק של דגניה א׳, אחרי ש״הולבן״ כחוק מאוחר יותר), וביקש ממני לעמוד מחוץ למבנה כדי לאבטחו , מכל צרה שלא תבוא</span>.
<br>
5. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">באותו זמן הגיעו שני ג׳יפים , שמהלוחמים שלהם לקחנו בשקיקה את כל מלאי הסיגריות שהיה ברשותם. אני חושב שגם כאלה שלא באמת עישנו קודם, עשו זאת אחרי אותן שעות גורליות , לראשונה בחייהם</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">תוך זמן קצר לוחמי הג׳יפים איגפו רגלית את הטנק הסורי, ירו בו מהצד פגעו באחד משני אנשי הצוות , וגרמו לשני להכנע. ועכשו זיכרון אישי חד שלי : היה לנו בפלוגה חייל שקראו לו ברנס , והוא סיפר לי ,מיד עם סיום הארוע ,שהחייל הסורי שלא נפגע יצא מהטנק בידיים מורמות</span>, <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ואז הוא, ברנס ,ירה בו למוות מתוך זעם ותחושת נקם אחרי שראה את הטנק הפגוע , ואת הזלדות הבוערות, ושיער שהיו לנו אבידות רבות. ואגב, מנוע הטנק הסורי הירוק שעמד בתוך מחפורת שלנו המשיך לפעול בעצמה גבוהה מאד וכולו היה מכוסה בשמן, וזו כנראה היתה הסיבה שהוא נותר תקוע ולא הסתער לעברנו תוך ירי בתנועה, שכן אז היו באמת יכולות להגרם לנו אבדות קשות</span>.
6. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בהמשך לאותו יום סוער, עלינו בחזרה אל התל לאחר חיסול טנק הסיור הסורי וצוותו , ומצאנו במסדרון שהוביל אל המבנה שבבטן ההר את גופתו של השק״מיסט הישראלי שנהרג בעת השתלטות הסורים על התל. עמוס ,המ״פ שלנו, שתפקד בקור רוח מופתי, הורה לטנק החוליה הטכנית שהגיע לתל לדחוף את הזלדות הבוערות לתחתית המכתש ולפנות את הכביש הצר כדי שאפשר יהיה לגרור את הטנק של זיו אל מחוץ לתל. הזלדה שלנו , השלישית בטור, ללא צריח המפקד , המשיכה לתפקד כרכב הסעה</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">לקראת אחה״צ הגיע לתל משום מקום טנדר ויליס אפור עם משטח אחורי פתוח וממנו יצאו שני לובשי מדים, מרושלים ומוזנחים , שמיד זיהיתי אותם כמאיר הר-ציון וכושי רימון. הבאתי אותם לעמוס, ולשאלתם ״במה אפשר לעזור ?״ ענה עמוס בנונשלנטיות :״תפנו את הגופות עם האוטו שלכם״, וכך היה, כי עקב החום הכבד ששרר היה חשש שיתפשט בתל ריח המוות משלוש הגופות , של חלל צה״ל ושל החיילים הסורים</span>.
<br>
7. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בתוך כדי כל שנאספים להם מספרי הסיפורים עם שוך האירוע, נשמע פתאום רעש מתכתי לא חזק מאד,והחלה מנוסת בהלה מכיוונה של אחת הזלדות שהגיעו אל התל אחרי שנכבש. ניגשתי אל הנגמ״ש וראיתי חור נקי של פגז טנק שחדר את חזית הזלדה מצד ימין, מקום מושבו של הנהג, ומאחור בתא הלחימה חיל שלא הכרתיו, יושב הרוג על הספסל כשפנים הזלדה מוכתם בדם רב</span>.
<br>
8. <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">כשהתפניתי סופסוף ללכת להטיל את מימי בין הבולדרים שבשוליו החיצוניים של התל שמעתי פתאום שאלה חלושה : ״צה״ל ??״. הסטתי את הנשק לכיוון הקול ועניתי בבטחון ״כן !״ . מאחורי הסלעים הגיחו בחשש גדול שלושה חיילים צעירים מבוהלים ומותשים שסיפרו בעברת עילגת (שלושתם היו עולים חדשים) שהם הגיעו לתל עם עוד טירוני תותחנים, שגוייסו מספר ימים קודם לצה״ל, והובאו לתל לשמירות ביום חמישי , יומיים לפני פרוץ המלחמה, וכשהחלה המתקפה הסורית הם נמלטו והתחבאו בין הסלעים , כשהם ניזונים משבת אחה״צ עד יום שלישי רק מסוכריות דארז׳ה של מנות הקרב. הבאתי אותם במהירות לעמוס שהורה להאכיל אותם ולפנותם לטיפול מחוץ לתל</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">זמן קצר לאחר מכן הופיע משום מקום סגן מגוהץ ושאל אותי בשקט האם נתקלתי כאן ב״סדירים״ שמפקדיהם אינם יודעים מה עלה בגורלם. הרגעתי אותו שהם בידיים טובות והוא חייך בהקלה ובתודה ונעלם כלעומת שבא</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">זהו להפעם ידידי, ולמרות שביקשתי לפני מספר חודשים , יחד עם מ״פ א׳</span>
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">דב בן-דב ,להצטרף ולהיות מוזמנים למפגש העלאת זכרונות מימי הלחימה ,לא קיבלתי כל התייחסות. עדיין לא מאוחר ויש עוד המון לספר ולחדש למשכתבי ההיסטוריה למיניהם, שכמנהגו של עולם, רק על עצמם הם יודעים לספר, כאשר ברוב המקרים אין האמת העובדתית משמשת כנר לרגליהם</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ואזהרה קטנה - ההיסטוריון יצחקי , בדומה לאורי מילשטיין, נוהג להקטין את הגדולים והגדיל את הקטנים , ולא תמיד תוך נאמנות למה שהיה במציאות האובייקטיבית (גם אם אובייקטיביות בעתות מלחמה היא מושג נזיל ביותר)</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">מתנצל על הטירחה שגרמתי לכם בקריאת הגיגי אלה אך גם בחלוף השנים עדיין הזכרונות חיים בי , ומצאתי לנכון לספרם , שהרי את ההסטוריה אי אפשר לשנות, רק אפשר לספר אותה אחרת, וזה מה שזוכרים</span>.
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">שבת שלום</span>,
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman", serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">צמחי מנוח</span>
050-3298358
6 ביולי 2019,
צביקה ידידי היקר,
בהתרגשות ובהתפעמות קראתי חלק מתיאור פעולות הגדוד שפקדת עליו במלחמת יום הכיפורים.
לא יאמן שבזמן כ"כ קצר בצעתם כ"כ הרבה קרבות קשים, כבשתם כ"כ גבעות, מוצבים וכו' ועם סיום הלחימה בגולן, כנראה בגלל רמת הביצוע הגבוהה של הגדוד, העבירו אתכם להמשך המלחמה על גדות תעלת סואץ.
כל הכבוד לך כמפקד הגדוד וכמובן גם כל יתר הלוחמים שבהקרבה אישית, כושר סיבולת עילאי ותושייה רבה השלמתם ביצוע כל מה שהוטל עליכם לבצע.
עם ישראל כולו בכלל ואנחנו בפרט מודים לכם על ההקרבה האישית והדבקות במטרה שהפגנתם ובכך הבאתם לניצחון הצבאי הגדול ביותר במלחמות ישראל .
צר לנו על כל אלה שנפלו והשאירו משפחות שחול אחריהם וגם אלה שנפצעו גופנית ונפשית וממשיכים לחיות עם הסבל עדיין.
יעל ואני מברכים אותך שוב לרגל יום הולדתך ומאחלים לך בריאות טובה והמשך פעילות יוצרת וחברית עם כל המכרים שלך יחד עם משפחתך הנהדרת.
בהוקרה ובברכה,
יעל ומרקו
צביקה.